<h1>ספר התרומות שער י"ז חלק א'</h1>
<h2>דף קנד:</h2>
גרסינן במסכת כתובות פרק שני [י"ט ע"א] אמר רב הונא אמר רב מודה בשטר שכתבו אינו צריך לקיימו. פירוש, לוה שהודה בשטר שכתבו ועל פיו נחתמו עדים אבל טוען פרעתיו אין המלוה צריך לקיימו, ואע"פ שלא יקיימנו אין יכול הלוה לומר פרעתי, ולא אמרינן ביה הפה שאסר הפה שהתיר, דמכיון שאמר כשר היה הרי הוחזק השטר וכי אמר פרעתיו לא מהימן, שהרי ביד המלוה הוא. אמר רב נחמן גנבא גנובי למה לך. כלומר, למה אתה אומר דבריך בסתם ואינך מזכיר שנחלקו בה יחיד ורבים, אי סבירא לך כר' מאיר דאמר אין צריך לקיימו אימא כר' מאיר. אמר ליה ומר היכי סבירא ליה, אמר ליה כי אתו לקמן אמרינן להו זילו קיימו שטריכו. פירוש, אתו לקמן בעלי השטרות רגילין אנו לומר להם בקשו עדיכם וקיימוהו, שאם לא תקימו אע"ג דמודה לוה שכתבו מצי למימר פרעתיו, דהפה שאסר הוא הפה שהתיר. והלכתא כרב נחמן, דהא ס"ל כרבנן דפליגי עליה דר' מאיר ויחיד ורבים הלכה כרבים. ועוד דהלכתא כרב נחמן בדיני. ואע"ג דההיא משנת בר קפרא דאיתיה בפרק מי שמת [ב"ב קנ"ד ע"ב] דמשמע דמודה בשטר שכתבו אין צריך לקימו, כבר דחאה הרב אבן מגש ז"ל בפירושיו ופסק דצריך לקיימו. וכן פסק הרב ר' משה בספרו [מלוה פי"ד ה"ה] גם הרב ראב"ד ז"ל כתב דאע"ג דאפיך ר' זירא למתניתין ולבריתא ואמר דרבנן סבירא להו אינו צריך לקיימו, לית הלכתא כותיה אלא מתניתין ובריתא כפשוטיהו, וההיא דמשנת בר קפרא ר' מאיר היא, ורבנן צריך לקיימו ס"ל, כרב נחמן במסכת כתובות. וכך כתב בפרק מי שמת בפירושיו. והרב אלפסי ז"ל פסק בבא מציעה [ג' ע"ב] על פיסקת היו שניהם אדוקים בשטר דקיימא לן כר' דאמר צריך לקיימו, הלכך אע"ג דמודה שכתבו אם לא יקימנו המלוה יכול לטעון הלוה פרעתיו ונאמן בשבועת היסת שישבע על דבריו.
ומסתברא לא מבעיא אי איתא שטרא דלית ביה נאמנות דמהימן לוה כיון דלא מצי מלוה לקיומיה לשטריה, אלא אע"ג דאית ביה נאמנות לוה מהימן, דכיון דלא מקיים שטריה אין הנאמנות מועיל כלום, דשטרא דלא מקיים חספא בעלמא הוא והלכך אמאי קא סמכת אלוה, איהו הא אמר דפריעא היא והפה שאסר הוא הפה שהתיר. וכן הלכתא. ובעל עיטור סופרים ס"ל דלא מהימן בכי הא משום מיגו. וכתב כתבנו דעתו בשער י"ג בענין הוציא עליו כתב ידו בנאמנות ולא הוחזק כתב ידו. ולא מסתבר לן טעמיה. ומסתברא דכי היכי דמהימן לוה כי טעין פריעא היא, הם הכי נמי אי טעין טענה אחרת כגון שטען אמנה היה או כתבתי ללוה ולא לויתי או תנאי היה לו בו ולא נתקיים התנאי, הואיל ואם רצה היה אומר לא היו דברים מעולם והרי מפיו נתקיים, אע"פ שעתה טוען טענה העוקרת גוף השטר הרי זה נאמן וישבע היסת ויפטר. וכתב הרב ר' משה ז"ל [מלוה פי"ד ה"ה] שאם מצא המלוה עדים לקיים אותו שטר בב"ד אחר כך, הרי הוא כשאר כל השטרות וגובה בו, ע"כ. ויש לברר אם הלוה טען שלא כתבו והוא מזוייף והביא עדים שמהם היה שואל לזיף ליה שטר זה. על זה גרסינן בכתובות פרק [אלו נערות] אמר רב פפא האי שטרא ריעא לא מגבינן ביה, היכי דמי ריעא, כגון דאתו בתרי ואמרי לדידן אמר זיופו לי האי שטרא, דכיון דקא מהדר בתר זיופא אימא זיופי זייף. ופסק הרב ר' משה ז"ל שאע"פ שנתקיים בחותמיו אין גובין בו לעולם, ויראה לי שאם באו עדי השטר בעצמן והעידו על כתב ידן גובין בו על פיהן, [ע"כ]. וטעמא דמילתא דאם הוא הוחזק בשקרן לא הוחזקו כל ישראל בכך.
